בעוד יומיים אחגוג 34 אז כתבתי משהו קטן בהשראה של מישהו גדול...
אישה בת 34 מתעוררת ורואה במראה גברת אפילו שהיא מצטמררת כשקוראים לה
כך.
היא נזכרת שבגילה לאמא שלה היו כבר ארבעה ילדים והיא עדיין הייתה היפה
בנשים.
והיא עושה רשימה של כל מה שהספיקה עד היום וכל מה שלא ומבינה שעוד
מותר לה לחלום.
היא מתבוננת בבת שלה ומבינה שהאושר נמצא בעיניה החומות והתמימות המביטות
בה במבט נערץ.
היא עוצרת לרגע וחושבת על אהבת נעוריה שפגשה אי שם בתחילת המילניום, איך היה לו שיער שופע ושרירים ואפילו היום שהם כבר גרושים היא עדיין נזכרת בחיוך, בתמימות ההיא של
פעם לפני עידן האינסטנט, האינטרנט והבורות.
היא נזכרת איך כבר מילדות רצתה להיות בוגרת ואיך מיד עם השחרור מהצבא
מצאה עבודה של "גדולים" ומכרה ביטוחים באלפי שקלים, איך חלמה שכבר יהיו
לה קמטים ולא יחשבו שהיא ילדה. אז היא נהגה להתלבש מחויט ולאסוף את השיער בפקעת
ולהיראות מאד רצינית והיום כשהיא נזכרת בילדה ההיא היא קצת צוחקת וחושבת איזה עצות
היא הייתה מעניקה לה? אולי תלכי לים ותפזרי את רעמת התלתלים ותהיי חופשיה ותצחקי
קצת ותזכרי דבר אחד פשוט הנעורים כה יקרים.
היא חושבת מה היא רוצה מעצמה ומה מניע אותה, מה נותן לה ערך? מנסה
להבין מה מעניין אותה ומה פחות, ולאן בכלל עפות המחשבות?
ומרגישה איך חולף לו הזמן והיא בכלל רצתה לעשות משהו משמעותי ולהשאיר
חותם...
ובינתיים היא מסתפקת בלחשוב איך לגמור את היום ואת החודש ובין לבין
מנסה לתרום קצת או להתנדב לעשות קצת טוב לעצמה ולאנשים בעיקר על הלב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה