דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך פברואר, 2016

רזה שמנה

טקס האוסקר לשנת 2016 גרם לי לחשוב קצת... נתקלתי בשתי נשים יפות ומצליחות שתיהן בשמלת ערב אדומה חשופה. האחת רזה וחטובה  (לא אני המצאתי את המושגים) שרליז' תרון לובשת דיור - תמונה מתוך דף הפייס הרשמי של דיור והשנייה מקומרת ועסיסית (לא אני המצאתי את המושגים) אשלי גרהאם לובשת  BaoTranchi  (תמונה מתוך עמוד הפייס הרשמי שלה)  התחלתי להתעניין בסקירות וביקורות וראיתי שהכוכבת הרזה קצרה שבחים ואילו את המלאה קטלו מכל כיוון אפשרי. אני אחשוף כאן את דעתי האישית ואומר ששתי הכוכבות הורסות בעיניי ושתי השמלות לא הכי מוצלחות בעיניי אך שברגע הראשון שהבטתי בראיון מצולם של הכוכבת הרזה היא נראתה לי רזה מידי...(שיתפתי את דעתי בקבוצת אופנה וכמעט נסקלתי דרך המקלדות)... הואשמתי ב"כמעט סקיני שיימינג" וזה ציטוט! איור  של דיור מאד דומה לשמלה המדוברת  זה המקום להסביר שכל הרעיון של הפוסט שלי היה לקבל דעות של נשים להבין למה הן מתחברות יותר או פחות? אז בבלוג שלי זה המקום לומר שלא הייתה לי שום כוונת שיימינג לא כלפי

יום האישה

יום האישה מתקרב בצעדי ענק הוא יחול וייחגג באופן בינלאומי  בתאריך 08.03. לקראת יום האישה ולכבוד היותי אישה אני יוזמת ומקדמת יחד עם עוד אישה נפלאה בם אור קל שובל פרויקט שנקרא 'אהבה עצמית בכל מידה', אני קוראת לו 'אהבה עצמית נקודה'. הפרויקט יעסוק בתפיסת הגוף הנשי על ידי נשים ועליו עוד תשמעו ממני בהמשך דרכו. במשך שנים על גבי שנים נשים דוכאו, נשים תמיד היו נחשבות לנחותות יותר מול המין החזק והשולט – הגברים. אני חושבת שכיום כבר דיי ברור לכולנו שנשים אינן חלשות, זה נכון שנשים עדיין מרוויחות הרבה פחות מגברים באותו התפקיד בדיוק, זה נכון שכשהילד חלילה חולה באופן אוטומטי מצפים מהאישה לקחת יום מחלת ילד ולא מהגבר. זה נכון שרוב עבודות הבית עדיין נחשבות לטאבו נשי. אבל היי לא אלו הדברים שיחלישו אותנו! אני חושבת שאנו כנשים מחלישות אחת את השנייה ואיך זה עובד? על ידי תחרות על ידי קנאה על ידי כך שאנו מאפשרות הכתבת חוקי אופנה שערורייתיים כדוגמת לבישת המחוך שכולנו יודעות היטב שמקומו בימי הביניים החשוכים אך כשעוד ועוד כוכבניות אמריקאיות מתהדרות בו אנו רוצות גם. סוג של חוק

יום האהבה

אני ברגע של 'אהבה במטבח' צילום: פלג אלקלעי זהו לא יום האהבה הראשון שאני חוגגת לבד ללא בן זוג אך זה יום האהבה הראשון בו אני שלמה עם עצמי. בו אני מבינה שאני ממש לא מושלמת וזה בסדר ובעצם מי באמת מושלם? לפעמים נדמה לי שיום האהבה הוא יום של חשבון נפש, מן יום זיכרון עולמי כזה לאהבה אבל היי אנחנו אמורים לאהוב כל הזמן,,, עולים בי זיכרונות מאהבות ישנות ומתנות שונות שקיבלתי או הענקתי ביום הזה, שירי אהבה, מכתבי אהבה, פרחים ומתנות זה הרי נפלא אז למה לפתע אני מרגישה עצובה? אז במסגרת חשבון הנפש העולמי אני עוצרת לרגע ושואלת את עצמי, אז מה זאת אהבה בשבילי? אהבה מבחינתי זו קבלה ונתינה, לקבל את עצמי כפי שאני ולהעניק מעצמי ויש לי המון מה להעניק. אהבה זה לכבד את עצמי ואת האדם שמולי, את הזמן שלו, את הרצונות שלו. להבין שאנו שני אנשים שונים שהגיעו ממקומות אחרים ולכל אחד יש חיים מלאים משל עצמו רק צריך למצוא את נקודת האמצע בה הם נפגשים. אהבה בשבילי זאת תשוקה ומשיכה אבל כשאני מנסה להכין רשימת מכולת של הגבר המושלם אין לי כזאת... אני לא יודעת איך הוא יראה, א

ראיון עם המעצבת שני טור שוורץ מאת: שרון קונפורטי

שני טור שוורץ 32 נשואה +1 העיסוק : מעצבת קונספט חלל ותלבושות קצת עליי: למדתי עיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון בסמינר הקיבוצים לפני כ 8 שנים. אני מעצבת ברוב התאטראות בארץ מהקטנים ועד גדולים יותר כדוגמת   'הבימה' ו 'החאן' עיצבתי גם הצגות ילדים רבות. הישג משמעותי: זכיתי בפרס התאטרון הישראלי על עיצוב תפאורה שנת 2013 על ההצגה 'אדם לא מת סתם' של תאטרון 'הבימה' . יחד עם שחר פנקס שעשתה עיבוד נהדר לסיפורים של דבורה בארון ושיר גולדברג הבימאית ויתר יוצרים ושחקנים מוכשרים יצרנו עולם תיאטרלי קסום שבנוי כולו מבתים קטנים על חוטי חשמל,רהיטים וחפצים אנושיים ,בובות וחללים המשתנים כחלק מפעולת השחקנים . אנו עובדות רבות יחד ותמיד זה מסע לא ידוע ומרתק. ההתחלה מאז ומעולם היו לי שתי אהובות גדולות: הראשונה ,עולם הבמה. בילדותי שיחקתי על במות והופעתי רבות ובבגרותי לימדתי משחק ילדים ובני נוער והשנייה, לעולם העיצוב, האסתטיקה, אומנות פלסטית והסטייל. היה לי ברור שאני רוצה לשלב בין הדברים. עולם הבמה התחבר לי עם עולם העיצוב. לכן הלכתי לל