זהו לא יום האהבה הראשון שאני חוגגת לבד ללא בן זוג אך זה יום האהבה
הראשון בו אני שלמה עם עצמי.
בו אני מבינה שאני ממש לא מושלמת וזה בסדר ובעצם מי באמת מושלם?
לפעמים נדמה לי שיום האהבה הוא יום של חשבון נפש, מן יום זיכרון עולמי
כזה לאהבה אבל היי אנחנו אמורים לאהוב כל הזמן,,,
עולים בי זיכרונות מאהבות ישנות ומתנות שונות שקיבלתי או הענקתי ביום
הזה, שירי אהבה, מכתבי אהבה, פרחים ומתנות זה הרי נפלא אז למה לפתע אני מרגישה
עצובה?
אז במסגרת חשבון הנפש העולמי אני עוצרת לרגע ושואלת את עצמי,
אז מה זאת אהבה בשבילי?
אהבה מבחינתי זו קבלה ונתינה, לקבל את עצמי כפי שאני ולהעניק מעצמי
ויש לי המון מה להעניק.
אהבה זה לכבד את עצמי ואת האדם שמולי, את הזמן שלו, את הרצונות שלו.
להבין שאנו שני אנשים שונים שהגיעו ממקומות אחרים ולכל אחד יש חיים
מלאים משל עצמו רק
צריך למצוא את נקודת האמצע בה הם נפגשים.
אהבה בשבילי זאת תשוקה ומשיכה אבל כשאני מנסה להכין רשימת מכולת של
הגבר המושלם אין לי כזאת...
אני לא יודעת איך הוא יראה, אני לא יודעת במה הוא יעבוד אני רק יודעת
שכשהוא יגיע אני אדע זאת.
אני ארגיש זאת בכל תא בגופי.
אהבה בשבילי זאת תקשורת, מישהו לשוחח איתו לספר לו ולהקשיב לו.
אהבה בשבילי זאת תמצית החיים והיא קיימת בתוכי ומסביבי בכל רגע.
היא קיימת בג'ינס שכבר קטן עליי ואני עדיין שומרת וגם בשמלה החדשה
הסקסית שקניתי שיושבת עליי בול ואם ארזה קצת היא בטח כבר לא תראה עליי כל כך טוב.
היא קיימת ביצירה שלי, כתיבה, ציור, איפור, בישול.
היא קיימת אצל הבת שלי אהבת חיי ואצל לואי הכלבלב המקסים שלנו.
היא קיימת גם ברגעים הפחות טובים שלי וכן גם לי יש לא מעט כאלו...
היא קיימת בתוכי והיא שלי.
באהבה,
שרון
יש באמת מתכון כזה?
צילום: פלג אלקלעי
תגובות
הוסף רשומת תגובה