זהו החלטתי, יותר נכון נשברתי, יותר נכון חלאס לא מוכנה לסבול יותר!אני בת 33 גרושה מזה 3 שנים ואמא לנסיכה בת 7.
לאחרונה עמדתי להתחתן בשנית ומכיוון שהרגשתי שזה לא מדויק עבורי החלטתי לוותר על התענוג.
בגיל 22 התחתנתי עם האהבה הראשונה שלי ובגיל 30 החלטתי שזה לא מתאים לי יותר.
הכרתי את מי שהיה בעלי כשהייתי חיילת בת 19 לא ידעתי יותר מידי על החיים אבל חשבתי שאני יודעת הכל!
התחתנתי מאהבה אמיתית, טהורה, תמימה ונטולת אינטרסים, הכל היה מאד נאיבי ותודה לאל לא הייתי צריכה לצאת לדייטים או לשבת על הבר בתקווה שאיזה גברבר יתחיל איתי...
חייתי לי בתוך הבועה שלי עד שהיא התפוצצה וכל אחד אסף את עצמו והלך לדרכו.
והנה אני מוצאת את עצמי בתחילת שנות ה 30 רוב החברות הטובות שלי נשואות עם ילדים קטנים ואני מחפשת אהבה.
כמו כולם פתחתי כרטיס באתר הכרויות התחלתי למיין, לסנן, להתאונן ולצאת לדייטים.
כמה הזויים, כמה שקרנים, רק האלוהימית יודעת כמה כאלו פגשתי, משקרים לגבי הגיל, לגבי הסטטוס, מספר הילדים, הגובה, עיר המגורים, משתמשים בתמונות לא עדכניות או רחוקות מידיי או מפוצצות פוטו שופ והשיא היה כאלו שמשתמשים בשם בדוי (השם המקורי שמור במערכת).
אני אישה גבוהה יחסית ומלאה אני אומרת זאת בפה מלא! לא מתביישת, לא משקרת ולא בורחת מהמציאות.
כתבתי זאת באופן בולט בכרטיס שלי, אבל היי רוב "הגברים" שמסתובבים באתרי הכרויות בכלל לא קוראים רואים תמונה של בלונדינית ושולחים הודעות.
כן גם רווקים בני 24 מבאר שבע שהקשר ביננו מקרי בהחלט...
בכל אופן הייתי בהמון דייטים ברובם קיללתי את הרגע וניסיתי להתחבא מתחת לשולחן חלילה לא יעברו מכרים שלי בסביבה.
בכולם הייתי נחמדה, נעימה, קשובה, מתעניינת פשוט מנומסת.
השיא היה בדייט האחרון... לפי התמונה שהאיכות שלה נראתה לקוחה משנות ה 90 המאוחרות (תמונה אמיתית מודפסת שפשוט צולמה והועלתה לרשת) הבנתי שיש לי עסק עם אדם שמסתתר מאחורי אשלייה...
אוקי, אבל בשיחת הכרות הוא היה נחמד, שנון, מעניין עם קול סטריאופוני נעים אז אמרתי לעצמי יאללה תני צ'אנס אחרי הכל את לא כזאת שטחית ששופטת לפי מראה חיצוני בלבד...
טוב קבענו דייט הבחור הגיע לאסוף אותי חמוש במשקפי שמש ועגיל חישוק באוזן מי אמר שנות ה -90 ולא קיבל??
הוא לא היה נראה לי מהשנייה הראשונה פשוט לא! חטטים בפנים, כרס מבצבצת ועוד...
אבל הייתי נחמדה נימוסית ונסענו יחד לעבר בית קפה ידעתי שאשב לקפה נימוסי וזהו אין מצב להמשך...
אנחנו נוסעים והוא מספר לי שהוא מעשן לא מסוגלת לצאת עם מעשנים מה לעשות אני אסתמטית וסיגריות זה מגעיל אותי!
ממשיכים לנסוע מידי פעם היד שלו נוגעת בשלי כאילו ב"טעות" ואז הוא זורק משפט דוחה לחלל האוויר "את יודעת בתמונות שלך את נראית הרבה יותר רזה!" עכשיו התמונות שלי עדכניות + ציינתי שאני מלאה, הם לא מרוטשות פשוט מחמיאות, אני יודעת להתלבש נכון, להתאפר באופן מחמיא+ אני אוכלת בריא ומתאמנת, דקיקה אני לא ממש לא! והאדון שיושב לידי רחוק מלהיות דוגמן!
באותו הרגע התחשק לי לצרוח לקלל אותו שהוא חתיכת יצור דוחה שרק האלוהימית יודעת למה הסכמתי לשתות איתו קפה....
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי "אתה יודע מה לא בא לי!" "מה?" הוא שאל בהלם מוחלט.
"לא בא לי לשתות איתך קפה אתה יכול בבקשה להחזיר אותי הביתה?"
הוא היה קצת המום מיד ביצע פניית פרסה (נראה לי שהרמזור היה בכלל אדום!) והחזיר אותי, ברכב השתררה דממה מעיקה...
הוא ניסה להמתיק את הגלולה ולשוחח קצת אבל אצלי אין הנחות, כשאתה שרוף, אתה שרוף זהו אתה משול למת!
חזרתי הביתה והאמת התחשק לי לבכות, בכי כזה אמיתי עם קול, כזה ששוטף היטב את כל הפנים, דמעות שזולגות לצוואר, פשוט להתייפח בבכי כמו אז כשהייתי ילדה.
אבל היי אני כבר ילדה גדולה בת 33 אז בכיתי קצת בלב בשקט והסרתי את הכרטיס באתר ההיכרויות. זה לא בשבילי, והאהבה היא כבר תפגוש אותי מתי שהוא או שלא, אבל בחיים הגבר שלי לא יגיד לי:
"את יודעת בתמונות את נראית יותר רזה..."
כל כך מדוייק. גברים שנראים מזעזע חיים בסרט שהם מינימום ג׳וני דף. מזדהה עד כאב.
השבמחק